בית אבות - תזמון זה הכל

מתוך צפייה במעברים רבים של קשישים מהבית לסביבת בתי אבות ודיור מוגן, אנו בדעה כי במקרים רבים לתזמון המעבר חשיבות רבה עוד יותר מעצם ההחלטה באיזה בית אבות לבחור.

בחירת סביבת המגורים המתאימה לקשיש מתחלקת למעשה לשלושה תהליכי החלטה נפרדים:

1. האם לעזוב את הבית ולעבור לבית מוגן על סוגיו השונים ?

2. מתי לעבור ?

3. באיזה בית אבות או דיור מוגן לבחור ?

כבכל החלטה, המצאות מידע זמין, מלא, עדכני ואיכותי, תשפיע לחיוב על איכות ההחלטה המתקבלת.

לחלופין, חוסר מידע, הימצאות מידע חלקי או שגוי – ישפיעו לשלילה, יעכבו או ימנעו קבלת החלטה איכותית.

נציין מספר דוגמאות (לצערינו נפוצות למדי):

בית אבות-לבחור או שיבחרו עבורך

"משה" חי לבדו, אינו פעיל ואינו חשוף דיו לגירויים כלשהם, הבית שבו הוא גר אינו בטיחותי עבורו.

לצורך העניין, משה לא פוסל את האפשרות של מעבר לבית אבות, בניגוד לרבים אחרים במצב דומה שמיהרו להחליט שלא, את הבית הם לא עוזבים בשום מחיר ובשום תנאי.

אבל משה אינו לבדו, הוא מוקף "ביועצים" אין ספור, כולם בעלי כוונות טובות, חלקם יועצים לו לא לעזוב את הבית כי הבית הוא המקום הטוב ביותר, חלקם מזינים אותו במידע על מקום זה או אחר, אחרים מזהירים אותו ממקום זה או אחר.

משה מבולבל, משה החליט שלא להחליט, הסטטוס קוו נשאר, משה נשאר בבית !

גרף הירידה נמשך, ההמשך ידוע וצפוי כמעט מראש.

" משה" חווה אירוע רפואי, מובהל לבית החולים ומשם בכורח הנסיבות, הוא "מסודר" ל-בית אבות סיעודי.

כאשר ההחלטה נכפתה עליו במקום שהוא יהיה אדון לגורלו.

דיור מוגן - למה לחכות ?

"שושנה", צעירה בת 73, עצמאית, גרה בגפה, מחפשת "סתם" לעבור לדיור מוגן, להיות בחברה, להנות מפעילות פנאי עשירה ולהעלות את איכות חייה.

שושנה מחפשת את המקום האידיאלי שיענה על כל רצונותיה, צרכיה ומשאלותיה.

היא מתעקשת על זכותה המלאה לקבל את המיטב עבור כספה ולבחור את אותו דיור מוגן אידיאלי שיענה על קשת רחבה של תנאים שהציבה. היא אינה ממהרת.

החיפוש אחר אותו מקום אידיאלי חמקמק נקטע כאשר שושנה נופלת בביתה, שוברת את עצם צוואר הירך ומאותו הרגע היא אינה ניידת ומרותקת לכסא גלגלים.

כעת, מגוון האפשרויות הצטמצם למחלקה סיעודית ומשם היא תוכל לצפות לדיור המוגן הנשקף מחדרה.

אם דוגמאות אלה נשמעות דרמטיות, המציאות היא, שאלו דוגמאות מחיי היום יום , מקרים אלו קורים בתדירות גבוהה, גבוהה מידי.

כאמור, המעבר לבית אבות מהווה את סיומו של מסע ארוך, הכולל בתוכו שלושה תהליכי קבלת החלטות

(אם, מתי ואיזה).

לא נכנס כאן לניתוח של כל החלטה אשר מצדיקה דיון בפני עצמו.

נציין רק את המכלול הרחב של השיקולים והאילוצים המאפיינים את התהליך בכללותו.

ככלל, שלושת ההחלטות הן קשות ומורכבות. מורכבותן נובעת מסיבות שונות, בין היתר:

• מספר האנשים המעורבים בקבלת ההחלטה, לעיתים הם בעלי אינטרסים מנוגדים.
• סטראוטיפים שליליים אשר עדיין מזוהים עם בתי אבות כמו היותם מוסד טוטאליטרי, איבוד אוטונומיה וזהות אישית.
• עלויות: המשמעות הכלכלית של ההחלטה על הקשיש ומשפחתו.
• חוסר במידע. לדוגמא, קושי להגיע ולבחון מקומות מתאימים.
• עודף מידע.
• קושי בתקשורת ובהעברת מידע לקשיש.
• לעיתים, עקב מצבו הפיזי ואו הקוגניטיבי של הקשיש, קושי ביכולתו לעבד, לנתח ולקבל החלטה רציונלית.

היתרונות ממעבר מתוזמן הם רבים, ועיקרן – הגדלת מגוון האפשרויות, הפקת תועלות רבות וניצול אופטימלי של משאבי הבית.

לחילופין: כאשר המעבר נעשה בחלקו התחתון של "גרף הירידה" האפשרויות להנות משירותיו של בית האבות יורדות.

הכלל: מניעה עדיפה מריפוי משמעותו גדולה ביחס למעבר לבית אבותדיור מוגן.

מה ניתן לעשות בכדי שההחלטה תתקבל בזמן הראוי?

• לפשט את ההחלטה ככל שניתן (Keep it simple) – להמנע מעודף משתנים בקבלת ההחלטה.
• הסמנטיקה היא חשובה, שימוש במושג "מוסד" ואפילו "בית אבות" לעיתים מפחיד ומרתיע. יש מקום למילים וביטויים מעודנים יותר כדוגמת "החלמה", "הבראה" ו-"מעבר לתקופת נסיון".
• להגדיר סדר עדיפויות והדברים החשובים ביותר.
• אין פתרון אידיאלי, יש פתרון אופטימלי אשר יכלול בתוכו פשרות מסויימות.
• יש להגדיר את ההחלטה כקצרת טווח והפיכה בכל זמן נתון – תמיד מומלץ לבוא לתקופת נסיון ולמזער את הסיכון אם בכלל.