על הנתינה

הנאה גדולה גורמת הנתינה לשני הצדדים. 

הרווח לצד הנזקק, ברור מאליו, ואילו הצד המעניק, במידה והוא יודע לתת ללא ציפיות גם הוא מרוויח. 

ההנאה שביכולתה לתרום לאחר, צריכה להספיק לאדם. 

חז"ל אמרו שהעשיר צריך להגיד תודה לעני על שהסכים להיות עני כדי שהעשיר יתרום לו.

מעגל הנתינה הולך ומסתבך כאשר אנחנו נותנים בתוך מערכות קרובות יותר כמו משפחה או חברים כגון: כסף, זמן, תשובת לב, הקשבה, אהבה, עזרה בהתאם למתבקש וכו'.

צריך לזכור כי הנתינה היא בהתאם לרצון וליכולת. 

כל אחד צריך להיות מודע לגבולות הנתינה שלו עצמו, על מנת שהנתינה לא תהפוך לנתינה מעבר לרצון וליכולת. נתינה באי התאמה, גורמת לשחיקה וליחסים לא בריאים, כי הצד הנותן בסופו של דבר מרגיש מנוצל ומתוסכל. לעיתים, נוצר מעגל שחיקה - אני נותן לשני ומצפה להכרת טובה ולתמורה או להערכה או לאמירת תודה. כאשר הציפייה לא מתקיימת, באה האכזבה שגורמת להרגשה של ניצול, תסכול וכעס שגורם להתפרצות שגורמת לנו לרגשות אשמה וכדי לפצות את הצד השני אנו שוב ממהרים לתת.

הנתינה צריכה להינתן ללא כל ציפיות אלא רק מתוך רצון להועיל ולתרום. עצם הנתינה מספקת.